פסק-דין בתיק ת"א 2427-05-09

רקע:

1.         לפני תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונה דרכים שארעה ביום 15.10.08, עת נפגעה כהולכת רגל במעבר חצייה על-ידי רכב בבעלות ד"ר אירנה ברקו (להלן - אירנה), אשר היה נהוג על-ידי חתנה, מר ספונרו שרון (להלן - שרון).

2.         התביעה הוגשה נגד קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן - קרנית), וכן נגד A.I.G   חברה לביטוח בע"מ (להלן - אי.אי.ג'י) וזאת לאחר שהתקבלה תשובת קרנית לתביעת התובעת לפיה נמסר על-ידי אירנה כי הרכב מבוטח על-ידי אי.אי.ג'י. בהמשך, בתחילת דיון ההוכחות בתיק, נמחקה התביעה נגד אי.אי.ג'י לפי הסכמה בין התובעת לאי.אי.ג'י.

3.         קרנית הגישה הודעת צד ג' נגד אירנה וכנגד שרון, לשיפוי בגין כל סכום שתחוייב בו כלפי התובעת, בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן - החוק).

4.         אירנה ושרון הגישו הודעת צד ד' נגד אי.אי.ג'י, בעילה חוזית ונזיקית, בגין אי-עריכת פוליסת ביטוח חובה לרכב למועד הרלוונטי לתאונה. שרון, כנתבע, אף הגיש הודעת צד ג' נגד אי.אי.ג'י באותן עילות.

5.         בהתאם להסכמה שהושגה במסגרת ההליך, ישולם לתובעת סך של 128,130 ש"ח (סכום כולל).

6.         על-פי הראיות שהוגשו, תעודת ביטוח החובה האחרונה שהוצאה לרכב (עובר לתאונה) היתה לתקופה שבין ה- 1.2.07 ל- 31.1.08. אין חולק כי לא הוצאה פוליסת ביטוח חובה לתקופה שלאחר תום פקיעת הביטוח לעיל ועובר לתאונה.

7.         כפי שיפורט בהמשך, מסקנתי היא כי לא היה ביטוח חובה לרכב בעת התאונה, ולפיכך דין התביעה נגד קרנית להתקבל.

8.         המחלוקות העיקריות שבין הצדדים הינן באשר לזכות החזרה של קרנית כלפי אירנה ושרון בנסיבות שבענייננו, וכן באשר לתביעת אירנה ושרון נגד אי.אי.ג' בטענות המתמקדות במישור החוזי והנזיקי בין צדדים אלה.  למחלוקות אלה אדרש להלן.

תמצית טענות הצדדים:

9.         לטענת קרנית, עומדת לה זכות החזרה על-פי חוק ביחס לאירנה, בהיותה הבעלים של הרכב, ולשרון בהיותו הנהג של הרכב ומי שעשה בו שימוש קבוע. קרנית טוענת עוד, כי השניים ידעו כי לרכב אין ביטוח חובה תקף, ומכל מקום אין זה סביר כי הם לא יידעו על כך.

10.        ארינה ושרון טוענים, כי ביתה של אירנה, גב' מירי ספורנו-ברקו (להלן - מירי), התקשרה סמוך למועד פקיעת ביטוח הרכב לאי.אי.ג'י, וביקשה לחדש את ביטוח הרכב, הן ביטוח צד ג' והן ביטוח חובה. לפי הנטען, מירי ביקשה כי התשלום ייעשה באמצעות כרטיס האשראי של אירנה, ונמסר כי הביטוח יחודש. הסיבה למעורבותה של מירי בעריכת הביטוח לרכב נעוצה בעובדה כי אירנה, אימה, עברה אירוע מוחי קשה בחודש יולי 2007, בעקבותיו היתה מאושפזת תקופה ממושכת ונזקקה לשיקום, ומירי היא שטיפלה בענייני הרכב, לרבות הביטוח. לטענתם, רק לאחר התרחשות התאונה, נדהמו לגלות כי אין ברכב פוליסת ביטוח חובה, אלא פוליסת רכוש בלבד. לטענת אירנה ושרון, הם לא ידעו, ולא היה זה סביר כי ידעו, שאין לרכב ביטוח חובה תקף, ולכן דין ההודעה לצד ג' נגדם להדחות. עוד טענו, במסגרת ההודעות נגד אי.אי.ג'י, כי ככל שתתקבל התביעה נגדם, יש לחייב את אי.אי.ג'י לשפותם בגין התשלום לקרנית, שכן אי.אי.ג'י התרשלה כלפיהם בכך שלא הוציאה פוליסת ביטוח חובה על-אף שמירי ביקשה כי הביטוח יחודש בשיחה עם נציג החברה. כן טענו, כי אי.אי.ג'י חבה כלפיהם בחבות חוזית לבטחם, בהתאם להסכמה בשיחה האמורה. עוד נטען, למצג רשלני שהוצג בפניהם על-ידי אי.אי.ג'י בדבר קיום ביטוח תקף, ולפגיעה בהסתמכות לגיטימית מצידם.

11.        לטענת אי.אי.ג'י, דין ההודעה לצד ד' נגדה להדחות על הסף, שכן על-פי סעיף 9 לחוק, לנהג ולמתיר השימוש ברכב ללא ביטוח, אין עילת חזרה כלפי צדדים שלישיים מכוח עילות חיצוניות לחוק, כשלעניין זה הם מסתמכים על פסק הדין בע"א 9165/09 כתריאל נ' מחאמיד חדד עלי ואח' (פורסם במאגרים). עוד נטען, כי אירנה לא דיווחה לחברת הביטוח כי ביתה עושה שימוש ברכב, וזאת עוד לפני התאונה והאירוע המוחי שעברה אירנה. לגוף העניין טוענת אי.אי.ג'י, כי הטענה שמירי ביקשה מאי.אי.ג'י לחדש את ביטוח החובה, לא הוכחה, וכי המחדל לאי-חידוש ביטוח החובה רובץ לפתחם של בני-המשפחה, וכי מהראיות עולה כי הם ידעו זאת היטב. לטענת אי.אי.ג'י, צדדי ג' לא ביססו אף לא אחת מעילות התביעה שלהם, חוזיות ונזיקיות, כנגדה.

דיון והכרעה:

ההודעה לצד ג' נגד אירנה ושרון:

12.        לצורך הכרעה במחלוקת בין קרנית לצדדי ג', יש לבחון האם התקיימו בענייננו הוראות החוק ביחס לזכות החזרה של קרנית על-פי סעיף 9 לחוק.

13.        בהתאם לפסיקה, זכות החזרה לבעל הרכב מתיר השימוש ולנהג הרכב, על-פי סעיף 9 לחוק, איננה זכות מוחלטת החלה בכל מקרה בו הרכב איננו מבוטח, אלא מותנית בקיומו של אשם (ע"א 7580/03 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' צורדקר ואח' (פורסם במאגרים). זאת, נוכח הזיקה ההדוקה בין סעיף 7 לחוק, הקובע באיזה נסיבות תישלל הזכות לפיצויים ממי שנפגע בעצמו בתאונה בעת שהרכב בו נהג, או הרכב שבבעלותו ושהוא התיר את השימוש בו, לא היה מבוטח, לבין סעיף 9 לחוק הקובע את זכות החזרה של קרנית. יש איפוא לבחון האם היתה ידיעה של מתיר השימוש או הנהג כי לרכב לא היה ביטוח חובה, וככל שלא היתה - האם התנהלותם בנסיבות הינה סבירה או שהיא מהווה התנהלות מתוך פזיזות, עצימת עיניים או למצער רשלנות (ראו: פסה"ד בעניין צורדקר לעיל; רע"א 3221/09 רוזנברג נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם במאגרים); רע"א 8744/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' דוד ויצמן ואח' (פורסם במאגרים).

14.        אבחן תחילה את עניינו של שרון. שרון העיד כי לא ידע שלרכב אין ביטוח חובה, שכן הוא סמך על אשתו, מירי, שדאגה לכך  (עמ' 27, ש' 19-23). עדות זו באשר להיעדר ידיעה סובייקטיבית לא נסתרה בדרך כלשהי, ואני מקבלת אותה. השאלה המתעוררת הינה ביחס לסבירות אי-הידיעה של שרון, דהיינו, האם פעל כנהג סביר בנסיבות העניין. מסקנתי ביחס לשאלה זו הינה בשלילה.

            אינני סבורה כי בנסיבות דנן ניתן לקבל את טענת שרון, כי הניח, באופן סביר, שלרכב יש ביטוח חובה, בהכירו את בעליו (חמתו) ומשסמך על אשתו כי נושא הביטוח מוסדר. אכן, הפסיקה הכירה במקרים מסוימים בהסתמכות על הרשאה לשימוש ברכב מצד אדם המצוי ביחסי קירבה עם המשתמש, כמקימה יסוד סביר להנחה בדבר קיום ביטוח תקף לרכב, באופן שאיננו מחייב, בגדר התנהלות סבירה, בדיקה עצמאית בדבר קיום ביטוח (רע"א 6825/01 שלום נ' שריקי (פורסם במאגרים); ע"א 1777/03 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אמיל אגמי ואח' (פורסם במאגרים). בחינת הסבירות נעשית בכל מקרה על בסיס מכלול הנסיבות, כאשר יחסי קרבה כאמור מהווים את אחד הנתונים הנלקחים בחשבון. בענייננו, מכלול הנסיבות מעלה כי הימנעותו של שרון מלוודא כי יש לרכב ביטוח חובה, איננה בגדר התנהגות סבירה. ראשית, אין מדובר בנהג אקראי, הנוהג ברכב באופן חד-פעמי או מזדמן. לפי עדותה של מירי, אשתו של שרון, לאחר האירוע המוחי שעברה אמה, היה הרכב בחזקתם של בני הזוג (עמ' 21, ש' 29). לפי העולה מעדות שרון, הוא החל לנהוג ברכב בשנת 2008, למיטב זכרונו בסביבות מאי יוני (עמ' 29, ש' 1), נוכח מצבה הרפואי של חמתו ועל מנת לסייע לה להגיע לטיפולים רפואיים. לדבריו, הוא נהג ברכב כפעם בחודש (עמ' 28, ש' 29). נזכיר כי התאונה ארעה ביום 15.10.2008, וכי החל מיום 31.1.2008 לא היה לרכב ביטוח חובה תקף. שרון נהג, איפוא, ברכב במספר הזדמנויות במשך תקופה שהינה, לכל הפחות (לפי גרסתו שלו), כ- 5 חודשים. מדובר במתכונת יציבה של שימוש ברכב, ולא בשימוש אקראי, ולגבי שימוש מעין זה על הנהג, בגדר התנהלות סבירה, לוודא כי לרכב בו הוא עושה שימוש יש ביטוח חובה תקף. שנית, דבריו של שרון בעדותו מלמדים כי הוא היה מודע לצורך של בדיקת מסמכי הרכב בו הוא עושה שימוש כאמור. לעניין זה העיד שרון, כי ראה את רישיון הרכב ווידא שלרכב יש טסט תקף (עמ' 28, ש' 21-23). שרון היה ער, איפוא, לצורך לבדוק בעצמו את האישורים הנדרשים לרכב, ולא להסתמך בעניין זה רק על היכרותו עם בעלת הרכב ועל דברי אשתו. דבריו בעדותו לפיהם הניח, ביחס לביטוח דווקא, כי הנושא מוסדר, אינם מהווים תשובה מניחה את הדעת לאור האמור. שלישית, הנסיבות אשר הביאו לכך כי שרון יעשה שימוש ברכב, קרי - העובדה כי בעלת הרכב עברה בתקופה הסמוכה לכך אירוע מוחי, באופן שהצריך שינוי במתכונת הטיפול הרגילה/השגרתית ברכב, צריכה היתה לשמש "נורה אדומה" אצל שרון, כמי שעושה שימוש ברכב זה, לוודא כי נושא הביטוח הוסדר כנדרש.